דמנטיה בכלבים ובחתולים

בעשר-עשרים שנים האחרונות, נתקלים אנו יותר ויותר בכלבים וחתולים המאריכים חיים, וזוכים להזדקן במצב בריאותי משביע רצון, באיכות חיים בינונית ומעלה, וזאת הודות למודעות של הבעלים לטיפולים רפואיים מתקדמים, להצטיידות של הרופאים הוטרינרים במכשירים כמו רנטגן, מעבדות דם, אולטרסאונד, שהיום יותר מתמיד ברי השגה, ומאפשרים לוטרינרים לבצע איבחונים מדויקים יותר וטיפול הולם. כלבים מאריכים חיים תודות לרפואה מונעת (חיסונים וטיפולים רפואיים), ומזון מסחרי איכותי המאריך את חיי חיות המחמד שלנו. אך אליה וקוץ בה – הגיל המבוגר לו זוכות חיות המחמד, מלווה בבעיות כרוניות בשלד ושרירים, בעיות לב-ריאות, גידולים סרטניים, בעיות במערכת האנדוקרינית ובתפקוד כליות. בנוסף לכך – צריכים אנו להתמודד עם בעיות קוגנטיביות חריפות של חברינו הזקנים, המקבילות למחלת האלצהיימר בבני אדם.

לא כל תופעת הזדקנות – היא מחלה. מסימני ההזדקנות הנורמליים: ירידה בשמיעה ובראיה, רגישות לחילופי מזג אויר, במיוחד באביב ובסתיו, שינויים בתאבון אולי אפילו כתוצאה משינוי חוש הטעם שלהם, קשיים בהליכה/ריצה/שכיבה/קימה, וכן רגישות למחלות (לכן צריך להמשיך ולהקפיד לבצע חיסונים בזמן, כמו שלבני אדם מבוגרים מומלץ להתחסן כל שנה נגד שפעת)


מתי חריגה בהתנהגות נחשבת למחלה?

ירידה בכושר השכלי היא נורמלית להזדקנות, אך ישנם קריטוריונים שעל פיהם ניתן לקבוע האם מדובר במחלה או בתופעות הזדקנות סבירים.

המחלה נקראת Canine Cognitive Dysfunction Syndrome או בקיצור CDS. קוגנטיבי – מה פירוש המילה ? ובכן, קוגנטיבי, הנו התהליך השכלי המערב חשיבה, תפיסה, לימוד, זכרון. בעקרון, באופן כללי מדובר בתהליכים בהם מעורב השכל.

המחלה מתבטאת בשינויים שכליים של הכלב/חתול, בבלבול גם בסביבה מוכרת, חוסר התמצאות, למשל חוסר התמצאות בין החצר לבית, חוסר יכולת ללכת מסביב לרהיטים בבית, הליכה אובססיבית ללא תכלית בביתׁocd) ), אינו שומע כשקוראים לו (אף על פי שאין לו בעיה בריאותית בשמיעה), נתקל ברהיטים אף על פי שהראיה סבירה, תוקע את הראש בקיר זמן רב ולא ממשיך ללכת, אגרסיות כלפי בני משפחה, אכילה כפייתית, לא מזהה את הבעלים, לא מקבל את פניהם כשחוזרים הביתה, שינויים בדפוסי השינה-ישנים הרבה ביום, ומשוטטים ללא הפסקה בלילה, עשיית צרכים בבית ועוד.


מה הגורם למחלה ?

חוקרים מצאו בבדיקות שלאחר המוות, בבע"ח שחלו במחלה, שישנה השקעה של חלבון הנקרא בטא-עמילואיד, בחלקים נרחבים בתאי עצב במוח, בגושים/צברים שגרמו ניוון משמעותי באותם תאי עצב, עם ירידה משמעותית ביכולת העברת המידע והתקשורת בין תאי העצב, ובכך ירידה משמעותית בקוגניטיביות. נמצאה קורלציה ישירה בין כמות גושי האמילואיד שנראו, לבין חומרת סימני הדמנטציה באותם אינדיבידואלים. דהיינו – ככל שכמות האמילואיד היתה רבה יותר – כך סימני הדמנטיה של אותו כלב כשהיה בחיים – היו קשים יותר.

(מחקרים אחרונים בבני אדם מראים כי החלבון בטא-אמילואיד הוא חלק בלתי נפרד מתהליכי למידה וזכרון, וכי הוא חיוני. כשרמתו עולה – הלימוד והזכרון משתפרים. אך כשרמתו עולה ברמה גבוהה מדי, הוא עובר השקעה, דפוזיציה בתאי העצב כאמור, ופוגע ביכולת התקשורת שלהם. כנראה שהאנזים שאמור לווסת את כמותו, נפגע בגיל מבוגר, ולכן הדמנטיה מתפתחת).

מלבד אמילואיד, נצפתה רמה גבוהה מהרגיל של האנזים MAO - מונואמין אוקסידאז, שתפקידו לפרק את הנוירוטרנסמיטורים בתאי העצב, נואדרנלין סרוטונין ודופאמין. בתוך כך נמדדה רמה נמוכה של דופאמין. נסביר – הפעילות של תאי העצב נעשית ע"י מתווכים, המופרשים מתא עצב אחד, ונקלטים בתא עצב אחר. ע"מ לווסת את פעילותם שלא תהיה מוגזמת, ישנו אנזים MAO, המפרק אותם. בדמנטיה, בגלל שרמתו גבוהה מהנורמלי/מהדרוש, הוא מפרק את החומרים המתווכים - הנוירוטרנסמיטורים יותר מדי, באופן שמונע מתאי העצב לתקשר אחד עם השני, ומתוך כך – ישנה ירידה בכושר השכלי, הקוגניטיבי.


כיצד מאבחנים את מחלת השטיון (דמנטיה) ?

אין בדיקות ספציפיות. מאבחנים על פי הסימפטומים המתוארים למעלה, וע"י שלילת מחלות אחרות. יש צורך בבדיקה כללית ובבדיקת דם – זה המינימום ההכרחי, ואם יש חשד, עושים צילומי רנטגן/אולטרסאונד, בהתאם לצורך.


טיפול במחלה

לצערינו אין למחלה תרופה, דהיינו את הנזק לא ניתן להשיב, ולא ניתן למנוע את התקדמותה. אך, בעזרת המתואר למטה, ניתן לשפר את איכות החיים של הכלב, ואולי גם את של בעליו, וכמו כן, להאט את קצב התקדמותה.

טיפול תרופתי – היות ואחת התופעות המשמעותיות הינה רמה נמוכה של דופאמין, אפשר לנסות ולתת סלגילין, תרופה לחולי פרקינסון, המעלה את רמת הדופאמין במוח, אך מנסיון זה לא עובד בכל הכלבים, ובאלה שכן, לא בצורה שמשביעה את רצון הבעלים. לעיתים הדבר משפר את עשיית הצרכים בבית ואת הצעידה האינסופית בלילות, שאלה התופעות המפריעות ביותר לבעלים, ואז קל יותר לבעלים להחזיק מעמד עם בעל החיים הגריאטרי, והמתת החסד נדחית.

ניתן לנסות פרוזק – נותן הקלה חלקית בחלק מן המקרים.

ניתן לתת תוספות ויטאמינים, חומצות שומן אומגה-3 ואנטיאוקסידנטים.

ניתן לתת לכלב מזון מיוחד לכלבים גריאטריים, שכל תוספות הויטאמינים ואנטיאוקסידנטים מוכלים בתוכו. כמו למשל: הילס b/d.

המטרה היא לשפר את סביבת הכלב, לנטוע בו בטחון, לתת לו להרגיש נוח בסביבתו, להתאים את עצמך והסביבה לכלב – ולא להיפך. ישנם שני דברים עיקריים:  מחד גיסא, שגרה – היא מילת המפתח בנוגע לסדר היום, ומאידך גיסא, צריך להציב בפניו כל הזמן גירויים חדשים יומיומיים במשחקים. נפרט:

בנוגע לסדר היום – צריך להיות זמנים קבועים של האכלה, גם את סוג המזון עצמו רצוי לא להחליף, ואם חייבים אז בהדרגה, זמנים קבועים לטיולים, וכן מסלול הטיול שיהא פחות או יותר קבוע. העובדה שהכל חוזר על עצמו, יעניק לו בטחון. השגרה המוכרת הזו, לא תגרום לו לחוסר התמצאות, פחד, בילבול, עומס קוגניטיבי. צריך להשאיר את הסביבה המוכרת שלו קבועה – לא להזיז את מיקום קערת המים והאוכל, לא להזיז רהיטים, לא לגרום לבלאגן בבית, שיפריע לו להתמצא. יש לתת לכלב פעילות פיזית, טיולים ארוכים וכו' – אך בהתאם למצבו הבריאותי. לא להביא אותו לקצה היכולת.

לעומת זאת, יש לשחק עם הכלב, וליצור כל הזמן גירויים אינטלקטואליים לכלב, ע"י יצירת סביבה משתנה, באינטראקציה שלו איתך, הבעלים. לשחק איתו וללמד אותו טריקים חדשים, כמו לתת יד, להסתובב סביב עצמו, לזרוק לו כדור וללמד אותו להביאו, לשבת, לשכב, לחכות, לתת נשיקה, לבקש פרס עם ניענוע של היד וכו', כל לימוד חדש של איזה טריק, יכול להאט את קצב התקדמות המחלה ולמתן את הדמנטיה ע"י יצירת סינפסות חדשות בין תאי עצב במוח.

בכל מקרה, לא לשכוח להיות מאד סבלניים, עדינים ולתת לכלב הרבה אהבה וליטופים.

ההרגשה הזו של אהבה שהוא מקבל, עוזרת לכלב להרגיש בטוח ומוגן בסביבה שלא תמיד מוכרת לו, התמיכה הזו, ליטופים ומשחקים פיזיים, דהיינו גירוי פיזי, והרבה אהבה ומשחקים, דהיינו גירוי מנטאלי, מעבר לתרופות ולתוספות מזון, היא חלק בלתי נפרד מהורדת רמת המורבידיות של כלבינו האהוב.
 

רחוב ז'בוטינסקי 46, נוה דורון
באר יעקב (ליד "טל-טלה")
מרפאה: 08-9205558
טל' נייד: 054-5493766