עיקור / סירוס בעד ונגד    

על עיקור       על סירוס

 

עיקור

עיקור הוא הוצאה כירורגית (בהרדמה מליאה) של השחלות והרחם. הוצאת השחלות מונעת יצירה של הורמני המין הנקביים וכתוצאה מכך אין יחום, ביוץ וכניסה להריון. הדבר מאד מקל על הבעלים באחזקת הכלבה, אין צורך להלחם בכל "המחזרים" האובססיביים שלה, אין הפרשות דמיות לא אסטתיות וכן נמנעים ההריונות הלא רצויים, ולעיתים כשמדובר באנשים לא אחראיים וחסרי מצפון – הגורים הלא רצויים מוצאים דרכם לרחוב, לחיים של סבל מחלות, פגיעות ע"י כלי רכב, התעללויות, רעב ועוד היד נטויה.
בניגוד לדיעה הרווחת בקרב בעלי כלבים וחתולים – אין לבעל חיים צורך נפשי או גופני "לחוות לפחות פעם אחת בחייו" הריון ולידה.בעל חיים אינו אדם. כשהנקבה ממליטה – היא יכולה להיות האם הטובה והמסורה ביותר בעולם – אך התנהגות זו תקיפה עד לגמילת הגורים.אז ידועה אף התופעה שהאם תוקפת את הגורים המתחרים איתה על מזון – כאילו שמעולם לא המליטה אותם, הניקה, הגינה עליהם בחירוף נפש וכו'. נהפוך הוא – העיקור, במיוחד אם נעשה לפני או מייד עם הגעת הגורה לבגרות מינית – ולפני יחום ראשון – מוריד כמעט לאפס את הסיכוי של גידולי עטין לעת זיקנה, אופי הכלבה הופך יותר רך ועדין, וכיוון שאין רחם ושחלות – הרי שאין סכנה של דלקות רחם, גידולים בשחלות וכו'.

צד שלילי בעיקור, הוא שהפרוצדורה בלתי הפיכה – כמובן. כמו כן ישנם מקרים נדירים של בריחת שתן (אינקונטיננציה) - בד"כ זמנית וחולפת עם טיפול (נדיר מאד). ברוב המקרים ישנה השמנת יתר, וצריך לשמור על כמויות מופחתות של מזון או מזון דיאטטי (יחסית יקר). וכמובן בל נשכח שמדובר בניתוח בהרדמה מליאה – עם הסכנות הנלוות לכך.

מנסיוני – הסיבוכים התיאורטיים שתוארו מאד נדירים – למעט ההשמנה - והיתרונות פשוט מנצחים בקלות. מעולם לא שמעתי מלקוח שהוא מתחרט על שהחליט לעקר את כלבתו.

ישנה אפשרות להמנע מההשמנה הבלתי נמנעת – והיא להשאיר שחלה אחת – פרוצדורה מקובלת בחו"ל אך לא בארצינו.המשמעות של השארת השחלה היא,שיהיו הורמני מין, אם כי ברמה מופחתת,תהיה התנהגות מינית סיקלית של הכלבה ואולם היא לא תוכל להכנס להריון(רחם אין), אך בארצינו ההתנהגות המינית של הכלבה בכל זאת מפריעה לבעלים שרוצים "ראש שקט" – 100% אחוז של פתרון הבעיה.

ישנה אפשרות לעיקור כימי – דהיינו הזרקה של הורמוני מין המונעים את הופעת היחום.באופן כללי צריך לחזור על הזריקה כל 5 חודשים – ועלותה לא זולה.הדבר מיועד בד"כ לבעלים של כלבה המעוניינים בהמלטה בעתיד הקרוב - אך בינתיים רוצים להמנע מכל אי הנוחות שביחום, וכן מהריון לא רצוי.לתקופה קצרה יחסית הדבר אפשרי – ואולם שימוש לטווח ארוך (שנים) מעלה מאד את הסיכון לדלקות רחם וגידולים סרטניים – כך שהדבר לא מומלץ.

 הערה – בכל מקום שמוזכרת כלבה – הדבר מתייחס גם לחתולה.
 
 
סירוס

הסירוס הינו תהליך כירורגי (בהרדמה מליאה) בו מסירים את האשכים של הזכר. עקב כך – אין יצור של הורמון המין הזכרי – טסטוסטרון. החסר בהורמון גורם לדיכוי / הפחתה משמעותית מאד בליבידו (החשק המיני) ובהתנהגות המינית של הזכר. מספר רב של בעלי כלבים סוברים, שכיוון שכלב זכר אינו יכול להרות ולהביא לעולם גורים לא רצויים, אז למה לא לאפשר לו "ליהנות" כמה שאפשר עם נקבות ?! למה לסרס אותם ?
ובכן, הדבר נכון כי כלב זכר לא ממליט, אך בל נשכח כי בעוד שכלבה ממליטה מספר גורים כלשהו שהוא מוגבל( נניח 8-4 גורים), הרי שכלב זכר יכול להזדווג ולהרביע מספר נקבות רב תוך זמן קצר – דהיינו,פוטנציאל הנזק שלו ( בהבאת גורים לא רצויים שימצאו דרכם לרחוב) הוא רב יחסית לנקבה. בניגוד לדעה הרווחת – אין לזכר צורך נפשי בהזדווגות, כמו לבני אדם. הזכר אינו פעיל מינית – אלא רק בהשפעת הורמני המין הנקביים במופרשים לאויר בתקופת הייחום. אז פעילותו המינית גבוהה, ואולם ברגע שמסתיים היחום – הכלב עובר למצב של חסר התעניינות/פעילות מינית – והוא לא מרגיש חסר כלל – כל עוד אין הפרשת הורמונים בסביבתו.

כשנקבה מיוחמת – מופרשים הורמונים המושכים את הזכרים. ההורמונים הללו עוברים באויר (פרומונים) ומושכים מספר זכרים רב הנמצאים בטווח הפיזור של הפרומונים. כשהכלב הזכר מריח את הפרומונים "שיקול דעתו" ושליטתו העצמית מתאדים. הוא נכנס למצב של אי-שפיות זמנית,ותחת ההשפעה הזו, הם רבים אחד עם השני על הזכות להזדווג עם הנקבה ונפצעים קשות ( עד כדי צורך בניתוחים), חוצים כבישים באמוק-ונדרסים,נודדים בחבורות אחרי הנקבה במשך ימים – ומגיעים לתשישות ואף להתיבשות/מכות קור ולמוות,מעבירים מחלות ביניהם ושאר צרות רבות. האילוף, במקרים כאלו, חסר תועלת. הם "לא רואים בעיניים". הסירוס – מוריד את החשק המיני של הזכר – אופיו הטרטוריאלי מתמתן ולמעשה נמנעים המצבים שהוזכרו לעיל, או לפחות – שכיחותם יורדת באופן משמעותי

חשוב לציין כי רצוי לבצע את ניתוח הסירוס מוקדם ככל האפשר ( בגיל 7-6 חודשים) ולפניההגעה לבגרות מינית. אז יעילות הסרוס היא מקסימלית. ככל שמאחרים עם הסירוס, ככל שגיל הכלב עולה והוא חווה מריבות עם כלבים ויחומים של נקבות – יעילות הסירוס יורדת (אך עדיין אפקטיבית). מחקרים בארה"ב הראו, שסירוס הנעשה לפני הגעה לבגרות מינית,אינו פוגע בהתפתחות הפיזית של הזכר ובמימוש הפוטנציאל הגנטי. (הדבר נכון גם לגבי כלבות).

יתרון נוסף בסירוס – בגיל מבוגר ( מעל 7 שנים) הפרוסטטה מתחילה לגדול בהשפעת הורמון המין הזכרי, ולעיתים גורמת לבעיות בהטלת שתן לעצירויות כרוניות ולדלקות. הסירוס מונע את התופעה הנ"ל שהיא בעיה לא פשוטה מבחינה רפואית וכירורגית לתקן. הטיפול המומלץ במקרים אלו – אם הבעיה רק בתחילתה, כמה מפתיע, הוא סירוס!

יתרונות נוספים – כלב שאופיו אגרסיבי מדי – אופיו יתמתן.קורה שבעלי כלב מאמצים גור ולאחר שהוא גדל מתברר לבעלים שאופיו אגרסיבי מדי לטעמם ואופיים (של הבעלים) וקשה להם לרסנו – אך הם אוהבים אותו ואינם מעוניינים למוסרו לאימוץ – במקרה כזה סירוס מומלץ.

יש לציין שבד"כ אופיו של הכלב משתנה כלפי כלבים אחרים – אך כלפי הבעלים ובני אדם – השינוי פחות דרמטי. כך שאין חשש שיחס הכלב לבעליו ישתנה.

חסרונות – ובכן כמו העיקור הפרוצדורה לא הפיכה כמובן. ברוב המקרים נראית השמנה וירידה מסוימת במסת השרירים (מינורית ).כמו כן מדובר בהרדמה מליאה והסכנה הכרוכה בכך.

מתי אין צורך לסרס – ובכן, נניח מצב כי בעלי הכלב גרים בדירה (לא בבית פרטי), או לחילופין, גרים בבית פרטי המוקף בגדר הרמטית כך שהכלב אינו יכול לברוח מהחצר, ומדובר בכלב שמטיילים איתו בשטח הציבורי קשור ברצועה באופן קפדני וכו' – והינו כלב לא אגרסיבי בד"כ וקל לשליטה – הרי שאין צורך לסרסו. לדוגמא – כל כלבי השעשועים למיניהם – פקינזים, פאגים, פומרן, שי-צו וכו' – וכן כל כלב קטן מידות אחר, יהא מעורב או גזעי, או אפילו גדל גוף אך שאופיו חביב ורך וכו'. דהיינו – צריך לשפוט כל מקרה לגופו – אך בקווים כלליים ההנחה היא שאין צורך לסרס כלב שיכולתו לברוח אפסית, אופיו נוח, ניתן לשלוט בו בקלות וכו'.

בנוגע לכלבים המוגדרים בחוק ככלבים מסוכנים – הרי שאלה על פי חוק צריכים לעבור סירוס עד גיל חצי שנה – ללא שיקול דעת. (ע"מ למנוע התרבותם וכן ע"מ למנוע את אופיים האגרסיבי). במידה ומדובר בכלב מסוכן מעורב – יש לפנות למחלקה הוטרינרית במקום מגוריכם ולשאול לגבי מקרים אלו (בעקרון אם יש דמיון פיזי ודפוסי התנהגות דומים – החוק יחול על כלבים מעורבים).

לגבי חתולים – ידועה תופעת הסימון של הזכרים בתוך הבית ובסביבתו – וריח השתן של חתול זכר הוא פשוט בלתי נסבל בחריפותו וקשה להפטר ממנו. הסירוס מונע את הנטיה שלהם לסמן – אך כאמור – יש לסרס לפני בגרות מינית.
 

רחוב ז'בוטינסקי 46, נוה דורון
באר יעקב (ליד "טל-טלה")
מרפאה: 08-9205558
טל' נייד: 054-5493766